איסור על קבוצה להורות לשחקן להתאמן לבד

מאמר מאת עורך דין רן קידר, ינואר 2017

אנו עדים לתופעה הרווחת בכדורגל הישראלי המאפיינת את הקבוצות המקצועניות בליגה העל ובליגה לאומית, אשר מורות לשחקנים להפסיק להתאמן באופן סדיר עם הקבוצה ולהתאמן לבד (להלן: "השחקנים המנודים").

המניעים לשחקנים המנודים הם, בדרך כלל, ברורים. בטרום עונה הקבוצה מעוניינת בשחקן, מחתימה אותו על הסכם לעונה אחת או ליותר (בדרך כלל ההסכמים ארוכי הטווח בעייתיים יותר בהקשר זה). במקרים הללו במהלך העונה הקבוצה נקלעת לקשיים כספיים או שהשחקן אינו עונה על הציפיות המקצועיות שיוחסו לו או שהשחקן לא מתחבר היטב לצוות המקצועי או שיש שחקן אחר בתפקיד בעלות זולה יותר או שהשחקן נפצע פציעה חמורה או שהשכר של השחקן מכביד על הקבוצה, כל אלה חלקם או כולם, מביאים את הקבוצה למצב שהם מעוניינים להיפטר חד צדדית מההסכם עם השחקן, וזאת בחוסר תום לב. יובהר כי ההסכמים בענף הכדורגל הם לתקופה קצובה (בד"כ לעונה) שאינם ניתנים לביטול חד צדדית (אלא בנסיבות קיצוניות). הדרך הקצרה ביותר להמאיס את הקבוצה על השחקן היא למרר את חייו, להדירו מסגל הקבוצה ולהרחיק אותו מהאימונים הסדירים של הקבוצה.

נאמר כבר בפתח הדברים כי הדרת השחקן מאימונים הסדירים של הקבוצה היא דבר פסול המנוגד להסכם העסקה של השחקן; לתקנון פיפ"א; לפסיקות של CAS ׁ (Court of Arbitration for Sport); ולדיני העבודה.

הסכם העסקה של השחקן

בהתאם לתקנון ההתאחדות לכדורגל – בקרת תקציבית[1] כל שחקן מקצועני וקבוצה מקצוענית מחויבים לחתום על "טופס הסכם שחקנים" (בנוסח המצורף לתקנות) ולהגישו לבקרה (להלן: "ההסכם").

סעיף 3א. להסכם קבע:

"השחקן מתחייב בזאת להשתתף באורח פעיל בכל אימוני הקבוצה ובמשחקים בהם יוצב למשחק עלפי הוראות המאמן או הנהלת הקבוצה."

מסעיף זה הנך למד על מחויבות הקבוצה לאפשר לשחקן להתאמן באימוני הקבוצה באופן סדיר[2].

בנוסף קיימת חובה לקיים את ההסכם בתום לב ובדרך המקובלת, במיוחד כאשר מדובר ביחסי עבודה[3] – חלה חובה על המועדון לאפשר לשחקן להשתתף באופן סדיר באימוני הקבוצה ולהתחרות על מקום בהרכב הקבוצה למשחקים הרשמיים.

בנוסף לאמור לעיל, אין בהסכם כל הוראה המאפשרת לקבוצה לאמן את השחקן לבד או במסגרת קבוצת מילואים.

תקנון FIFA – ארגון הכדורגל העולמי

תקנון פיפ"א קובע כי כל קבוצה מחויבת לאפשר לשחקן להתחרות באופן שוויוני על הרכב הקבוצה.[4] תקנון פיפ"א והחלטות פיפ"א מחייבות את ההתאחדות לכדורגל מכוח תקנון היסוד[5].

פסיקות של CAS – הטריבונל הבינלאומי לספורט

ההלכה המרכזית בנושא הדרת שחקן מאימוני הקבוצה, נדונה בפרשת השחקן הרוסי, איגור סטרלקו (Igor Strelko)[6] (להלן: "השחקן").

עובדות המקרה בקצרה, היו כדלקמן: השחקן חתם על חוזה העסקה מקצועני בקבוצת ברוסיה מהליגה הראשונה (להלן: "הקבוצה"), בתחולה מה-1 למרץ 2010 ועד ל-15 בדצמבר 2012 .

בחודש ינואר 2011 הקבוצה ערכה מחנה טרום עונה בקפריסין. הוסכם בין הקבוצה לבין השחקן כי הוא יוכל לעזוב חזרה למוסקבה באמצע מחנה האימון, במטרה שיחפש לעצמו קבוצה אחרת.

בתחילת חודש פברואר 2011 השחקן כתב לקבוצה כי לא הצליח למצוא קבוצה אחרת, וכי הוא נאלץ להישאר בקבוצה. השחקן ביקש להתאמן באופן סדיר עם הקבוצה.

החל מ-3 לפברואר ועד 7 במרץ 2011 הקבוצה ערכה מחנה אימונים נוסף בתורכיה. השחקן לא זומן למחנה, ולא התאפשר לו להתאמן עם הקבוצה (בהמשך היה ויכוח בין הצדדים, בנוגע להיעדרות השחקן מפעילות הקבוצה משך כמה ימים).

ביום 10 במרץ 2011 חלון ההעברות בליגה הרוסית נסגר.

ביום 11/3/11 הקבוצה סיימה את החוזה עם השחקן.

השחקן תבע את הקבוצה במנגנון הפנימי של יישוב חילוקי דעות – DRC אשר דחתה את תביעתו.

השחקן ערער ל- CAS.

השחקן ביקש לבטל את פסיקת ה-DRC וביקש לקבוע כי שוחרר שלא בצדק מקבוצה וכי הקבוצה חייבת בשכרו עד לסוף העונה. ערעורו של השחקן התקבל.

הטריבונל דן, בין היתר, בנושא החובה של הקבוצה לשתף שחקן באימונים הסדירים שלה, ובהקשר זה נקבעו כמה נקודות:

חלה חובה על הקבוצה לאפשר לשחקן להתאמן על מנת לשפר ולפתח את מיומנותו.

במקרים ספציפיים בהם השחקן עלול לעכב את אימוני הקבוצה, הקבוצה רשאית לחייב שחקן להתאמן לבד כגון: כאשר השחקן חזר מפציעה, או במקרה שעלה במשקל מעבר למשקל תקין או שכושרו הגופני ירד, אך כל זאת רק עד לחזרתו לכושר משחק.

יחד עם זאת, כדורגל זה משחק קבוצתי אשר מחייב כי מרבית האימונים יתקיימו בהרכב קבוצתי.

במקרה אחר שחקן סרבי בשם אריק סלקיץ (Erik Salkic) חתם אף הוא בקבוצה מהליגה הראשונה ברוסיה לעונת המשחקים 2013-14 ו- 2014-15.

בחודש ינואר 2014 הקבוצה הרוסית יצאה למחנה טרום עונה בתורכיה והשחקן הושאר להתאמן בקבוצת המילואים.

השחקן שלח מכתב לקבוצה בטענה כי מדובר בהפרה יסודית של חוזה העסקה עימו.

השחקן הגיש ערעור נגד הקבוצה ל-CAS[7] (לאחר שנכשלה תביעתו במנגנון הבוררות המקומי). ערעורו של השחקן התקבל באופן חלקי.

הטריבונל דן בשאלה האם הקבוצה הייתה רשאית לשלוח את השחקן להתאמן בקבוצת המילואים (שהיא קבוצה שאינה מקצוענית).

הטריבונל ציטט מפסיקה של בית המשפט הפדרלי בשוויץ אשר קבע כי שחקן כדורגל מקצועני, על מנת לשמור על ערכו בשוק השחקנים, חייב לא רק להתאמן באופן סדיר עם שחקנים ברמתו, אלא גם להתחרות במשחקים עם קבוצות ברמות הגבוהות ביותר שניתן.

על מנת לבחון האם אימונו של שחקן בקבוצת המילואים מהווה הפרה יסודית של ההסכם עם השחקן, נקבע כי יש לבחון מספר שאלות במצטבר:

# מדוע השחקן נשלח להתאמן בקבוצת המילואים?

# האם הוא עדיין זכאי למלוא שכרו (כולל הזכות לבונוסים)?

# האם מדובר במצב זמני או קבוע?

# האם היו מספיק אמצעי/אביזרי אימון בקבוצת המילואים?

#האם היה לכך ביטוי בהסכם עם השחקן (הזכות להעביר אותו להתאמן עם קבוצת המילואים)?

#האם השחקן התאמן לבד או עם הקבוצה?

פגיעה בדיני העבודה – שחקן הכדורגל נחשב כעובד[8]. ככזה וכנהוג בענף הוא חתום על חוזה לתקופה קצובה, עונה או יותר, שאינו ניתנו לביטול באורח חד צדדי. בבסיס יחסי העבודה קיים חוזה העבודה. מעבר לזכותו של השחקן לשכר קיימת לו גם הזכות לעבודה.

ישנם מקצועות ספציפיים שבהם אי מתן הזכות לעבודה פוגעת אנושות ליכולתו המקצועית של העובד, בערכו בשוק העבודה ובמוניטין שלו.

ניתן לאפיין מקצועות אלה במי שמפעיל מיומנויות גופניות במסגרת עיסוקיהם, כמו נגנים, מנתחים, ספורטאים וכד'.

הפסיקה והספרות המקצועית הכירה בזכות לעבודה כזכות שעומדת בפני עצמה ומחייבת את המעסיק לאפשר לאותו העובד לעבוד ברמות הגבוהות ביותר על מנת לשמור על כושרו המקצועי.

הזכות לעבודה, הינה נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וכן חוק יסוד: חופש העיסוק[9].

סיכום

על קבוצת כדורגל לאפשר לשחקן להשתתף באופן סדיר באימוני הקבוצה ולהתחרות על הרכב הקבוצה.

אין באפשרות קבוצה ל"העניש" שחקן או להפעיל עליו לחץ כדי שיעזוב את הקבוצה באמצעות הדרתו מאימונים הסדירים של הקבוצה.

ארגון השחקנים נלחם בתופעה של השחקנים המנודים, אם באמצעות תקנון המשמעת האחיד שהונהג בענף; בדרך של דיונים לשינוי הסכם השחקנים והתייחסות ספציפית לעניין; ובין בדרך של פנייה לערכאות.

[1] בנספח א'

[2] בעניין זה ראה טבלת הזכויות של הופלד: כשיש זכות לאדם אחר, יש נגדה חובה לאדם אחר.

[3] ראה: ד. פרידמן ונ. כהן חוזים (כרך ג' 2003) פרק 26, בהקשר של קיום חוזה בתום לב, סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג -1973, וכן מ' גולדברג במאמרו – תום לב במשפט העבודה, ספר בר-ניב 1987, 139

[4]

[5] ראה: סעיף 2ב' לתקנון היסוד של ההתאחדות.

[6] CAS 2011/A/2428

[7] CAS 2014/A/3642 ראה גם: CAS 2015/A/4286

[8] ראה: בג"צ 176/90 גד מכנס ואח' נגד שר העבודה והרווחה, פד מז (5) 711

[9] בעניין זה ראה בהרחבה: א' ברק כבוד האדם – הזכות החוקתית ובנותיה (2014).