IFPO - Israel Football Players Organization

ארגון שחקני ושחקניות הכדורגל בישראל,

רח' ארלוזורוב 93 תל אביבצ

  • Facebook
  • Instagram

האם תיקוני חוק הספורט בתחום הביטוח מביאים עימם בשורה חדשה לספורטאים?

  20/11/18 מאת עו"ד עודד סלע *

תיקוני חוק הספורט כוללים פטורים רבים מחובת עריכת ביטוח, אך אין בהם פטור כלשהו מאחריות | גופי ספורט רבים עלולים להשתמש  בפטורים הקבועים בחוק ולהימנע מרכישת ביטוח, דבר שיוביל בהכרח לגידול בחשיפתם לתביעות ולהוצאות המשפטיות הנלוות

 

ספורט תחרותי, הינו מטבעו בעל חשיפה גדולה יחסית לתאונות ולפציעות וככזה, אינו סובל מעודף תחרות של מבטחים המוכנים לקחת על עצמם את הסיכון של ביטוח ספורטאים. בהתאמה, היצע המבטחים הזמין לאיגודי, ארגוני ואגודות הספורט לעריכת ביטוחים לפעילות ספורטאים הינו מצומצם יחסית. זאת ועוד, בעקבות ריבוי אירועי ביטוח בארץ ובחו"ל וכן מסיבות חיצוניות לתחום הביטוח עצמו, פרמיות הביטוח לכיסויים במקרה אירועי ביטוח בפעילות ספורט עלו משמעותית בשנים האחרונות, במקרים מסוימים אף במאות אחוזים.).

 

איגודי, ארגוני ואגודות הספורט הינם מוסדות ללא כוונת רווח המתמודדים באופן קבוע עם סוגיות מימון לא פשוטות והיה מי שחשב כי אחת הדרכים להקל עליהם בהוצאות הדרושות למימון הפעילות הספורטיבית וקידום הספורט בישראל, עוברת דרך חיסכון בהוצאות הנדרשות למימון פרמיות הביטוח.

 

על פי חוק הספורט, התשמ"ח-1988 על אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד (גופי ספורט), לבטח את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם.

 

החוק הסמיך את השר המוסמך לקבוע בתקנות, לאחר התייעצות עם הממונה על הביטוח וארגוני הספורט, ובאישור ועדת החינוך והתרבות של הכנסת (כיום - ועדת החינוך, התרבות והספורט) לקבוע את סכומי הביטוח המזעריים ואת פרטי הביטוח.

 

תקנות הספורט (ביטוח), תשנ"ה 1994, קובעות את סוגי הכיסויים הביטוחיים אשר על גוף ספורט לרכוש לספורטאים התחרותיים הפעילים במסגרתו וקובעות סכומי תגמולי ביטוח מזעריים למקרה ביטוח, עלפיהם יש לבטח את הספורטאים. על פי התקנות, הביטוחים הנדרשים הם כיסויים ביטוח למקרה מוות, נכות מלאה, נכות חלקית, הוצאות אשפוז וטיפול רפואי, אובדן כושר עבודה וגרימת נזק לצד ג'.

 

צמצום חובת הביטוח

תיקונים בחוק הספורט (תיקון 10 משנת 2016 ותיקון 15 מ-2018), לצד הודעת המוסד לביטוח לאומי כי כיסוי הוצאות טיפול והוצאות רפואיות לספורטאים יכוסו במסגרתו (באמצעות קופות החולים ומערכת הבריאות), מאיינים כמעט לחלוטין את חובת עריכת ביטוח התאונות לספורטאים.

 

תיקוני החוק קובעים כי חובת הביטוח, לא תחול על:

ספורטאים המקבלים שכר חודשי בגובה שכר המינימום לחודש הקבוע בחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, לפחות, בתמורה להשתתפותם בתחרויות ספורט.

ספורטאים שאינם משתכרים כלל עבור פעילותם הספורטיבית.

ספורטאים שהם תלמידים המבוטחים בביטוח תאונות אישיות לפי חוק חינוך חובה, התש"ט-1949.

ספורטאים המשתתפים בפעילות ספורט שאין בעדה תשלום שכר או כל תמורה אחרת.

ספורטאי שנערך עבורו ביטוח פרטי.

 

מבלבל? לכאורה מדובר בגישה חיובית להקל על גופי הספורט, אולם בפועל המשמעויות הנגזרות מהמהלכים שננקטו לצמצום חובת עריכת הביטוח מציבות מכשולים ואתגרים לא פשוטים בפני גופי הספורט והספורטאים. להלן רשימה חלקית (מאוד) של אתגרים אלו:

 

אחד מנימוקי הפטור מחובת עריכת הביטוח, עליו ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעות לתיקון חוק הספורט, הינו מניעת כפל תשלום פרמיה על אותם כיסויי ביטוח, או במילים אחרות – מניעת כפלי ביטוח. אלא שבמתן הפטורים מחובת ביטוח ספורטאים בכל אחת מן הקטגוריות הללו, המחוקק התעלם מהוראת סעיף 54 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 לפיה (בשונה מביטוחים כמו ביטוח אבדן כושר עבודה) בביטוח תאונות ובביטוח נכות שבו נקבע כי על המבטח לשלם תגמולי ביטוח לפי שיעור מוסכם מראש, ללא תלות בשיעור הנזק שנגרם, יכול ספורטאי לתבוע ולקבל פיצוי מכל אחת מהמבטחים אצלם בוטח, בגין אותה תאונה/פציעה/נכות, מבלי שמי מהמבטחים יוכל לקזז את תגמולי הביטוח בטענה כי הספורטאי קיבל פיצוי ממבטח אחר.

 

ביטוח החובה הקבוע בתקנות, כולל כיסוי להוצאות טיפול שיניים בסכום של כ-5,000 שקלים (כ-10,000 שקלים עם הצמדה של סכום הביטוח המקורי למדד המחירים לצרכן). פגיעות בשיני ספורטאים הינן נפוצות יחסית בפעילות ספורט תחרותי, אך אינן כלולות כלל בביטוח תאונות החל על תלמידים מכוח חוק חינוך חובה או במסגרת קופות החולים.

 

תיקוני חוק הספורט כוללים, כאמור, פטורים רבים מחובת עריכת ביטוח אך אין בהם פטור כלשהו מאחריות. ניתן להניח כי גופי ספורט רבים ישתמשו בפטורים הקבועים בחוק וימנעו מרכישת ביטוח מקום בו החוק מתיר זאת, דבר שיביא בהכרח לגידול בחשיפתם לתביעות ולהוצאות המשפטיות הנלוות להן ובהתאמה, למניעת מקור שיפוי ופיצוי לספורטאים שהיה קיים לולא תניות הפטור. כמוסדות ללא כוונות רווח המאוגדים כעמותות (או במקרים חריגים כחברות לתועלת הציבור), גופי הספורט נעדרים הון עצמי היכול לשמש כמקור מימון לפיצוי ספורטאי במקרה של אירוע תאונתי, דבר שבמקרה של פגיעה משמעותית של ספורטאי, עלול להמיט אסון על עצם קיומם, עד כדי הגעה לכינוס נכסים ופירוק.

 

הוראות הפטור מחובת ביטוח לא נעלמו מעיניהם של גופים שונים, לרבות משרדי הממשלה ומשרד הביטחון. לאחרונה קיבלו איגודי הספורט ואגודות הספורט ברחבי הארץ, דרישה לחתימה על התחייבות לעריכת ביטוח ולשיפוי משרד הביטחון באופן מידי וללא הגבלה בסכום, בגין כל הוצאה רפואית שתיגרם לצה"ל עקב פגיעה של ספורטאי מצטיין במהלך שירותו הצבאי. נזכיר כי חייל בשירות סדיר אינו מבוטח במסגרת חברות בקופת חולים, ונראה כי צה"ל ומשרד הביטחון המאשרים את המעמד של ספורטאי פעיל או ספורטאי מצטיין הנמצא בשירות חובה, רואים באיגודים ובאגודות את הגביר ובעל ההון שיישא בתשלום ההוצאות הרפואיות והנזקים, ככל שיגרמו חלילה לספורטאים המצטיינים המייצגים את נבחרות ישראל השונות.   

 

התחייבות לשיפוי הינה התחייבות חוזית. חברי ועד מנהל של גוף ספורט החותם על התחייבות לשיפוי, כפי שנדרש בדוגמה מעלה, חושפת את חברי הוועד המנהל ובעלי תפקידים נוספים של גופי הספורט לתביעות אישיות משמעותיות כנגדם. חתימה על התחייבות לשיפוי, שעה שידוע (די בכך שהיה צריך להיות ידוע) לחברי הוועד המנהל כי לגוף הספורט אין מקורות עצמיים למימון השיפוי, יכולה ללמד על רשלנות ועל חוסר תום לב בשלב מתן ההתחייבות החוזית. חוסר תום הלב, במקרה זה, מצוי גם מצד דורש ההתחייבות משום שידוע למשרד התרבות והספורט (שהעביר לגופי הספורט את דרישת החתימה על כתב ההתחייבות לשיפוי), כמו גם למשרד הביטחון עצמו, כי גופי הספורט מאוגדים כמוסדות ללא כוונת רווח ונטולי הון עצמי, דבר שיכול להתפרש על ידי בתי המשפט כחוזה למראית עין שדינו בטלות.

 

מקרה זה מצביע לכאורה על עצימת עיניים או קריצה (במובן הלא משעשע של המילה), אשר בינה לבין שמירה על זכויות הספורטאים במקרה פציעה אין ולא כלום.

 

חוזר ביטוח מס' 1418 של המוסד לביטוח לאומי מ- 13.4.2014, קובע כללים אחידים לעניין מעמד ספורטאים כשכירים או כעוסקים בפעילות ספורט חובבנית. החוזר קובע כי כדי שספורטאי ייחשב כשכיר החוסה תחת הכיסוי שמעמיד המוסד לביטוח לאומי, צריכים להתקיים לפחות שני התנאים המצטברים הבאים:

1. צריך להיות הסכם העסקה בכתב ומראש בין הספורטאי לאגודת הספורט (החוזר אינו כולל התייחסות לאיגוד ולא ברור אם מדובר בלאקונה).

2. תשלום שכר (שהינו אחד המבחנים הבסיסיים לקביעת יחסי עובד ומעביד).

ב-4.5.2014 פרסם המוסד לביטוח לאומי את חוזר נפגעי עבודה מס' 48 וקבע על בסיס חוזר ביטוח 1418, כי רק "ספורטאי מקצועי" שעיסוקו בספורט, מבוטח בביטוח נפגעי עבודה. "ספורטאי חובב" העוסק בספורט כתחביב אינו מבוטח בביטוח נפגעי עבודה.

 

המוסד לביטוח לאומי אינו מבטח ספורטאים חובבים (שלא מתקיימים לגביהם שני התנאים המצטברים הללו, אם בתי המשפט מרחיבים לעיתים את התחולה במקרים גבוליים, כפי שנעשה לאחרונה במקרה בו אגודה טענה כי תשלום חודשי בסך 750 שקליםהיה עבור החזר הוצאות נסיעה ולא עבור שכר עבודה). חשוב לציין כי גם ספורטאים מקצועיים אשר לגביהם חלים הפטורים מחובת ביטוח על פי תיקונים 10 ו-15 לחוק הספורט, אינם נהנים מכיסוי זהה לזה שהיה קיים במסגרת הביטוחים הפרטיים הנערכים על פי התקנות.  כך למשל, המוסד לביטוח לאומי אינו מפצה מוטבים או יורשים במקרה מוות (לספורטאי שאין לו שארים), אינו כולל פיצוי על כל שבוע היעדרות עקב פציעת ספורט ועוד.

 

צו ההרחבה בנושא פנסיה חובה חל גם על ספורטאים מקצועיים. בפועל ואף כי הדין בנושא זה ברור ולא משתמע לשתי פנים, ספורטאים רבים המקבלים שכר (גם אם זעום) אינם מבוטחים במסגרת תכנית פנסיונית כלשהי באמצעות האיגודים והאגודות כמעסיקים, והמצב בשטח בנושא זה הינו עגום למדי.

 

הפטורים הרבים מחובת עריכת ביטוח כפי שנקבעו בתיקונים 10 ו-15 לחוק, מחייבים את איגודי הספורט והאגודות לבצע באופן שוטף שורה של פעולות בירוקרטיות, ובכלל זה החתמה על מסמכים ובקרות על הצהרות ספורטאים ביחס לביטוח הפרטי שהם עורכים, ככל שקיים, היותם תלמידים שחוק חינוך חובה חל עליהם, החתמת אגודות השולחות ספורטאים לפעילות נבחרות על סטאטוס הביטוח ביחס לכל אחד מהם, ועוד.

 

"רצה לברך" אך התוצאה עד כה, בעייתית – אגודות ואיגודי הספורט נהנים כיום מפטורים רבים מחובת עריכת כיסויי הביטוח הנדרשים בחוק הספורט. ניתן להניח כי אגודות ואיגודים רבים יעשו שימוש בפטורים וימנעו מעריכת ביטוחים כלשהם והנפגעים הישירים מכך הינם הספורטאים, אף כי גם האיגודים והאגודות ומנהליהם חשופים לתביעות במקרים כדוגמת אלו שצוינו, חשיפה שהיתה נמנעת אילו תיקוני החוק היו נערכים ביתר תשומת לב.

 

תיקונים 10 ו-15 בחוק הספורט אמנם מביאים עימם בשורה בתחום של ביטוח ספורטאים, אך לא בטוח שמדובר בהכרח בבשורה טובה. לאור ההשלכות הפוטנציאליות שעולות מהתיקונים,  ואשר חלקן תואר במאמר, אני סבור כי טוב יעשו גופי הספורט אם יבחנו היטב את השלכות התיקונים בחוק על חשיפותיהם לתביעות במקרי פציעה ואירועי ביטוח של הספורטאים הפועלים בשורותיהם.  

 

לא נותר אלא לקוות כי הספורטאים התחרותיים לא יפגעו, תוצאה שהיא, ככל הנראה, בלתי נמנעת  מעצם מהות עיסוקם, וכי הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון, יאמר את דברו בסוגיית הפטורים שנקבעו בתיקוני החוק.